 |
| מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול? |
היום מקצועות כגון מנהל אתרים, מומחה לויזואליזציה, מנהלי אימייל או
יועצי אפליקציות הם כבר לא מקצועות זרים או משונים. הם אפילו מקצועות די מוכרים
ומבוקשים. אך האם שמעתם על מקצוע כגון ביואינפורמציסט או אשפזן?-אלו הן מקצועות
העתיד כפי שחוזה אותם פרופסור דוד פסיג ,עתידן. מה שמוביל את פרופסור פסיג להנחה
זו היא שמרבית המשרות החדשות יתבעו מיומנויות הקשורות בידע וגישה למקורות מידע.
בכתבתה של אור-טל קרייתי, יזמית בתחום של טכנולוגיות בחינוך , בעיתון הארץ מצטטת קרייתי את דעתו של פרופ' פסיג, דיעה שאני שומעת חדשות לבקרים, לאורך כל לימודי ובמאמרים בהם אני נפגשת, על הדרך החינוכית המיושנת, הדרך שאינה מתאימה לדור הזה .בדבריו של פרופ' פסיג אני מקבלת חיזוק ,פסיג קובל על כך שבבית הספר התיכון אין מקצוע לימוד שמכין אותם לקריירה ושילדים לא יודעים לקשר את המקצועות שהם לומדים בבגרויות לתחום התעסוקה, וכתוצאה מכך אינם יודעים לאן להרשם לאוניברסיטה, פסיג טוען שזהו בזבוז בלתי רגיל של משאבים. אני מסכימה מאוד עם אמירה זו, כשמסתכלים על מערכת החינוך שלנו נראה כאילו המערכת רחוקה שנות אור מההתקדמות המתרחשת בעולם, אמנם בשנים האחרונות אנו עדים לשינויים רבים ולמאמצים כבירים שחלים במערכת החינוך מבחינת התשתיות, הכנסת טכנולוגיות לכיתות ,השתלמויות מורים, הטמעת עולם התקשוב במערכת החינוך. אך האם ניתן לומר שלמורים הכישורים הנדרשים כדי להוביל את הילדים למקצועות העתיד?
מנסיוני בשטח אני רואה שבבתי הספר היסודיים יש גמישות רבה יותר בהשוואה לתיכוניים, בבתי הספר היסודיים יש אפשרות לפתח חשיבה אחרת ומדדי הערכה אחרים שמקדמים יצירתיות וגמישות המובילה אותם לקראת היותם בוגרים בעלי יכולת להשתלב בעולם הטכנולוגי המתקדם. אולם בהגיעם לתיכון מסתיימת הגמישות המחשבתית והחשיבה המקורית .הילדים נמדדים אך ורק במדדים מיושנים שלא יסייעו להם בעתיד לא כל שכן היכולת להתמודד עם מקצועות עתידניים .על אף האמור לעיל מודה כותבת המאמר שבנה הצעיר לומד בבית ספר אנתרופוסופי שבו מתנזרים מטכנולוגיה ואין בו מחשבים. בדבריה של קרייתי ניכרים חוסר החלטיות ובלבול :מצד אחד היא אשת הייטק כדבריה חיה ונושמת טכנולוגיה ומצטטת את דבריו של פרופ' פסיג לגבי מקצועות העתיד ומצד שני ,הלכה למעשה אינה מחנכת את בנה על ברכי הטכנולוגיה. איני יכולה להאשים את קרייתי בבלבול זה ,לדעתי בלבול זה מאפיין גם אותנו אוכלוסיית המורים והמחנכים שמצד אחד רוצים להתקדם, להשתמש ולקרב את העולם הטכנולוגי למערכת במטרה להביא את החינוך לעולם הילדים ומאידך לא לזנוח את העולם הישן והמוכר. גם אני מתמודדת עם השאלה הזו : האם עודף אינפורמציה וטכנולוגיה לא מבלבל את הילדים? האם נכון לנהוג כפי שאני נוהגת?, הרי בעולם הישן היו המון הצלחות ,מדוע אנו צריכים לטרוף את הקלפים ולהכניס פרמטרים חדשים לחינוך שלא ידוע עדיין מה מידת הצלחתם?
בכתבתה של אור-טל קרייתי, יזמית בתחום של טכנולוגיות בחינוך , בעיתון הארץ מצטטת קרייתי את דעתו של פרופ' פסיג, דיעה שאני שומעת חדשות לבקרים, לאורך כל לימודי ובמאמרים בהם אני נפגשת, על הדרך החינוכית המיושנת, הדרך שאינה מתאימה לדור הזה .בדבריו של פרופ' פסיג אני מקבלת חיזוק ,פסיג קובל על כך שבבית הספר התיכון אין מקצוע לימוד שמכין אותם לקריירה ושילדים לא יודעים לקשר את המקצועות שהם לומדים בבגרויות לתחום התעסוקה, וכתוצאה מכך אינם יודעים לאן להרשם לאוניברסיטה, פסיג טוען שזהו בזבוז בלתי רגיל של משאבים. אני מסכימה מאוד עם אמירה זו, כשמסתכלים על מערכת החינוך שלנו נראה כאילו המערכת רחוקה שנות אור מההתקדמות המתרחשת בעולם, אמנם בשנים האחרונות אנו עדים לשינויים רבים ולמאמצים כבירים שחלים במערכת החינוך מבחינת התשתיות, הכנסת טכנולוגיות לכיתות ,השתלמויות מורים, הטמעת עולם התקשוב במערכת החינוך. אך האם ניתן לומר שלמורים הכישורים הנדרשים כדי להוביל את הילדים למקצועות העתיד?
מנסיוני בשטח אני רואה שבבתי הספר היסודיים יש גמישות רבה יותר בהשוואה לתיכוניים, בבתי הספר היסודיים יש אפשרות לפתח חשיבה אחרת ומדדי הערכה אחרים שמקדמים יצירתיות וגמישות המובילה אותם לקראת היותם בוגרים בעלי יכולת להשתלב בעולם הטכנולוגי המתקדם. אולם בהגיעם לתיכון מסתיימת הגמישות המחשבתית והחשיבה המקורית .הילדים נמדדים אך ורק במדדים מיושנים שלא יסייעו להם בעתיד לא כל שכן היכולת להתמודד עם מקצועות עתידניים .על אף האמור לעיל מודה כותבת המאמר שבנה הצעיר לומד בבית ספר אנתרופוסופי שבו מתנזרים מטכנולוגיה ואין בו מחשבים. בדבריה של קרייתי ניכרים חוסר החלטיות ובלבול :מצד אחד היא אשת הייטק כדבריה חיה ונושמת טכנולוגיה ומצטטת את דבריו של פרופ' פסיג לגבי מקצועות העתיד ומצד שני ,הלכה למעשה אינה מחנכת את בנה על ברכי הטכנולוגיה. איני יכולה להאשים את קרייתי בבלבול זה ,לדעתי בלבול זה מאפיין גם אותנו אוכלוסיית המורים והמחנכים שמצד אחד רוצים להתקדם, להשתמש ולקרב את העולם הטכנולוגי למערכת במטרה להביא את החינוך לעולם הילדים ומאידך לא לזנוח את העולם הישן והמוכר. גם אני מתמודדת עם השאלה הזו : האם עודף אינפורמציה וטכנולוגיה לא מבלבל את הילדים? האם נכון לנהוג כפי שאני נוהגת?, הרי בעולם הישן היו המון הצלחות ,מדוע אנו צריכים לטרוף את הקלפים ולהכניס פרמטרים חדשים לחינוך שלא ידוע עדיין מה מידת הצלחתם?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה